לבן היקר שלנו,
שלום חמוד, מה שלומך והיכן תופס אותך המכתב שלנו? אנחנו (להלן אמא, אבא, אחיותך ושחורי הקטן) אוהבים אותך מאוד מאוד, חושבים עליך ומתגעגעים.
ובנוסף חושבים שאתה גבר חכם, יפה, אסרטיבי, חרוץ, נחוש... מקווים שהתנאים סבירים ובטוחים שאתה מסתדר ועוזר גם לאחרים.
בשעות אלה, כשמכתב זה מגיע לידיך, נראה לנו נכון פשוט לחבק אותך חזק, לגונן עליך ככל שרק אפשר ולהבטיח שהכול בסדר, שיש אהבה בעולם, ששוב שואה לא יכולה לקרות, שמדינת היהודים היא משהו שיהיה קיים לעד. לומר לך: זה בסדר, אהוב שלנו, תבכה את כל הצער, תוקיע את כל הרוע, אנחנו כאן בשביל לחבק ולחזק. בבית הערב ירד וכולם נערכים לשנת לילה ( שחורי עומד לידי מסתכל עלי וכאילו אומר "תמסור" ד"ש לאיתי, הוא חסר לי הב...הב...הב...") בביתנו הנעים במדינת ישראל.
חשבנו האם רק לשאול לשלומך ולספר לך מה קורה בבית ושאנחנו מחכים לך ואוהבים אותך! והחלטנו לכתוב לך גם על זווית הראיה שלנו לתובנות שתקבל ו/או תגיע אליהם במהלך ו/או לאחר המסע כעוד שלב בבגרות האישית בדרך להקמת משפחה יהודית בארץ ישראל כתשובה מנצחת למה שקרה שם, כניצחון על מה שקרה שם. החינוך, הערכים ותכונות האופי החיוביות שלך הביאו אותך להסכמה לצאת למסע במנהרת הזמן אל העבר שלנו. החיים במדינה יהודית נראים לנו ברורים מעליהם, אבל בשבילי המחנות, המצגים ובכל מה שרואות עינך וליבך מרגיש נראה שאין זה ברור מעליו ועלינו לשמור על המדינה שלנו שתהיה מדינה יהודית חזקה, ערכית ואיתנה. מקום מקלט לכל יהודי העולם. ועל כך נאמר " מצדה שנית לא תיפול" פתאום יותר ברור? למה צריך צבא הגנה לישראל חזק ובלתי מנוצח, למה צריך לחנך לאהבת העם והמדינה, למה חשוב ללמוד היסטוריה , תנ"ך ומורשת יהודית.
לפני 66 שנה הילד (סבא שלך, היה בן 12) ראה את הכול מתרחש מול עיניו. המלחמה עומדת לקראת סיום, הצבא הרוסי מכניע את הגרמנים מכוון מזרח והצבא האמריקאי נחת בחופי נורמנדי ומכניע את הצבא הגרמני מכיוון מערב. למרות ההפסד הצפוי, החינוך מכתיב לגרמנים את המשך התהליך. מאחר ש"את הגרמנים חינכו להשיג מטרות בכוח, הם לא חונכו להשלים עם המציאות, הם לא היו מסוגלים לוותר על חלומות הגדולה אפילו למראה סכנת התבוסה" (מצעד האיוולת מאת ברברה טוכמן).
היטלר נותן הנחיה להמשיך בחיסול היהודים ושולח בפעם הראשונה את איכמן לטפל ביהודי הונגריה וכך בחודשים האחרונים של המלחמה נשלחים חצי מיהודי הונגריה אל מחנות ההשמדה.
הילד (סבא שלך) ניצל בזכות חכמתו וטוב ליבו של סבא רבא שלך, סבא רבא שהיה אדם עשיר הציל פעם את ר' הארגון הפשיסטי בעיר מהכלא, מאחר ששילם עליו ערבות. כאשר מתחיל הטיפול ביהודי הונגריה הוא עוזר לסבא רבא שלוש פעמים:
- שכל היהודים נדרשים ללכת עם טלאי צהוב הוא פוטר אותם מכך ולפעמים זה ההבדל בין חיים להתעללות ברחוב.
- פעם שניה שכמעט תופסים את סבא רבה בקניית נשק עבור הפרטיזנים והמשפחה נלקחת למטה הגסטפו בבודפסט, הוא משחרר אותם בעוד אחרים לא יוצאים בחיים מהבניין.
- פעם שלישית לפני ביצוע טיהור גדול בגטו הוא מודיע לסבא רבא שיברח למסתור שהכין מבעוד יום.
לבסוף הצבא הרוסי משחרר את סבא שלך ומשפחתו.
תקופת השואה היא זמן של השתלטות הרשע (רשע מתחיל שנעלמת האמפטיה לאחר או לשונה) זמן שניתן לכנות אותו כשעה ה-25 והרי אין שעה כזאת ולכן קשה לנו להבין את שהתרחש במושגי המציאות ו/או החינוך שלנו. מה אפשר לרוע שכזה, האם אלוהים הסתיר את פניו? (ק. צטניק)
אושויץ היה הממלכה המושלמת של המוציא להורג עם רוע מוחלט, מקום שבו איבוד פיסת לחם היה סיום החיים וחיוך מחבר עוד יום של הבטחה. ונאמר שאומנם לא כל הקרבנות היו יהודים אך כל היהודים היו קרבנות (אלי ויזל)
תסתכל סביב, הכל נראה יפה, נקי, ירוק עז ואני מניח שיש שמש, פרפרים, ציפורים, מוזיקה נעימה, אוכל. רואה את האישה עם התינוק, הזקן עם המקל, האיש עם התיק בדרך לעבודה, התלמידה בדרך לביה"ס וחלקם עוברים על המדרכה ברכב או ברגל ליד גדר המחנה או פשוט ליד, נכון שזה נראה שונה מהתקופה ההיא ב- 1942 עליה מספרים לכם מההיסטוריה או מעדות אישית, נכון שזה נראה שונה ופסטורלי ?
ובכן בני וזה גודל הזוועה, זה לא שונה כמעט בכלום אז כהיום, תחזור אחורה בדמיון במנהרת הזמן והאישה שלבושה יפה עם התינוק השמנמן, הזקן ההדור שיצא לטיול עם המקל ........ ואחרים. עושים את אותו דבר גם אז בתקופת השואה. וכן הם רואים את מה שקורה מעבר לגדרות (הרי השכן שלהם איתו הם משחקים קלפים ביום א' הוא שומר במחנה) וכן הם מריחים את ריח הבשר השרוף ורואים את העשן שיוצא מהארובות וכן הם רואים את הרכבות שנכנסות מלאות עם "בקר אנושי" בקרונות ורואים שהרכבות יוצאות ריקות. וכן איכפת להם מאוד, שמי שבורח יוחזר למחנה.
מנהיג אינו יכול לפעול לבד, היטלר התגאה בכך שהצליח להשמיד מיליונים אך הוא לא יכול היה לעשות זאת לבד. מיליוני גרמנים, אוקראינים, פולנים ואחרים השמידו מיליוני יהודים. נכון וצריך להגיד גם שהיו אנשים טובים, נחזור לזה, אולי אדם אחד טוב על אלף נרצחים. אבל בעולם יש יותר מ- 60 מליון רוצחים ועוד שותפים רבים למנגנון הגרמני כולל מוסלמים ונציגים מערבי א"י , והיו גם מעל מיליארד אנשים שהיו אדישים לנעשה במדינות שונות כולל ארה"ב ובריטניה.
"רוזמונד פילציר" כתב על המלחמה "באוספי הצדפות": " אכזריות נטולת הרסן של אדם לאדם הייתה מעשה תועבה, מעשה תועבה שהאחריות עליו מוטלת באופן אישי על כל אדם כשלעצמו. זו, אם כן, הייתה משמעותה של המלחמה... סיוט נוראי לעין שיעור, שממנו אין יקיצה של רווחה... יש לעמוד בו וזאת אפשר לעשות... על ידי נטילת חרב ויציאה למאבק בו" ולא עמידה מהצד
לא, אל תשאל את הזקן עם המקל שעובר לידיך אם הוא היה האיש עם התיק בדרך לעבודה ולמה לא עשה דבר.
לא, אל תשאל את היהודי שמספר לכם עדות אישית למה יושבי המחנה לא קמו ונלחמו, מפני שעכשיו אתה יותר מבין שלא היה לאן ללכת, כל המעגלים רצו, עשו, התעלמו מההשמדה וגם מי שברח מהמדינה בד"כ לא נתנו לו להיכנס למדינה אחרת (האוניה סטרומה, סנט לואיס) ואפילו החזירו אותו לידי הרוצחים.
כן, "לזכור ולא לשכוח" את המיליונים, את המורשת שלנו, את השורשים, שאנחנו העם היהודי הבאנו לעולם את ספר הספרים, האמונה באל אחד, את הצדק הסוציאלי, את תפיסת המוסר, הבאנו לעולם הרבה דברים חיובים וטובים שלצערנו בגלל השוני והקנאה במה שיש לנו בחרו לשנוא אותנו ולא ללמוד מאיתנו לאורך כל הדורות.
כן, "לזכור ולא לשכוח" שסבא שלך היה שם בתקופה הזאת, ניצל והקים משפחה לתפארת שאתה אחד ממשיכי דרכו. להיות אדם טוב, חכם וצודק במעשים שנעשים לאור ערכים חיובים ולהקים דור המשך.
כן, "לזכור ולא לשכוח" שעלינו לשמור על הבית שלנו, המדינה, האדמה, העם היהודי ועל צה"ל שעכשיו מובן יותר מתמיד למה אנחנו צריכים כח ולמה הוא נקרא צבא הגנה לישראל. ובמקביל לשמור על חברה אנושית, נאורה שמנסה להיות "אור לגוים".
בן חמוד שלנו, שאנחנו אוהבים... אוהבים...אוהבים מאוד, עכשיו עליך למלא את חדרי נפשך ורוחך באור השמש ובאוויר צח. את זה תעשה בעזרת משפחתך האוהבת וחבריך שסביבך.
תעבור את המסע עם החברים שסביבך תן להם להישען על הכתף שלך ותבכה כן תבכה על הכתף שלהם. אך תעשה גם הפוגות (מכובדות) ותצחקו ותדברו על עניני דיומא, לך בעקבות הרגש שלך, תחווה את המסע הזה, אל תשכח ליהנות. באוטובוס, במלונות, בארוחות ובכל מקום שיש לך רגע להירגע מהעוצמות של המסע. תעשה גם משהו קליל, תשמע מוזיקה שמחה, תדבר עם חברים, תאכל איזה ממתק ואל תשכח גם שזה טיול עם חברים ומותר גם להנות!
הפילוסף האמרקאי אמרסון אמר שהצלחה בחיים היא: "להרבות בצחוק ולאהוב הרבה, לזכות בכבודם של אנשים חכמים ובחיבתם של ילדים, לדעת להעריך יופי, לתת מעצמך ללא תמורה, לשחק ולצחוק בהתלהבות, לשיר ברון, להקים משפחה, לחיות כך שתיצור עולם מעט טוב יותר"
שחורי דוחף לי את הרגל עם אפו הוא רוצה שנלטף את הפרווה הקטיפתית שלו ומנסה לראות מה כתבנו לך, רואים במבטו שהוא שואל " הב...הב... איפה הוא? אני מתגעגע אליו הב...הב...
אז ילד מתוק שלנו תמשיך לחייך שאתה חושב על הבית, המשפחה וכל מי שאוהב אותך. מחכים שתחזור בעוד כמה ימים ואנחנו נקבל אותך בשדה או בבית.
ועוד כמה מילים, שתחזור ותנחת בארץ, הכול יראה לך יותר טוב (השמש, הבית, האוכל, הצורך בהקמת משפחה/ דור המשך, המדינה) והמאמץ כדאי ופתאום המילה היסטוריה וערכים יקבלו מימד נוסף ועמוק. ושתעמוד שוב לצלילי "התקווה" המילים יקבלו משמעות אחרת והחוויה תהיה שונה.
תזכור מה שבני אדם עשו לבני אדם אחרים. מתוך שנאת האחר וההליכה אחרי שיכרון הכוח ותנועת העדר ותתחיל לבחון אירועים, מגזרים ואת השונה ממך באור שמחפש את הידע, העובדות ומעמיד את ההחלטות במבחן החמלה, השיפוט הערכי והצדק ברוח נביאי ישראל ומדינת ישראל היום.
ואם זאת, אחרי שעשית זאת אל תשכח "הקם להורגך השקם להורגו" שמור על העולם ילד, על המולדת והעם והיה אדם מוסרי, ערכי בכל מעשיך.
הבית כבר שקע בשינה טובה ומתוקה וגם אנחנו הולכים לישון. אמא, אבא, אחיותך, שחורי וגם סבא וסבתא.
נשיקות וחיבוקים ממשפחתך האוהבת.
